החלטה בתיק רע"פ 8697/03

           כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

           ביום 18.06.03 הרשיע בית-המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, לאחר שהעדיף את עדות קצין המשטרה, שהעיד מטעם התביעה, על-פני עדותו של המבקש ולאחר שבית-המשפט הזהיר את עצמו, כי בעדות יחידה מדובר, והטיל על המבקש שלושה חודשי שלילת רישיון נהיגה בפועל וכן קנס בסכום של 1,000 ש"ח.

           על פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

           בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) דחה, ביום 21.9.03, את הערעור בקובעו, בין היתר, כי מאחר והערכאה הדיונית סמכה על עדותו של השוטר והעדיפה אותה על פני עדותו של המבקש, אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו, המבוססים על מידת האמון שרכש בית-המשפט לאותו שוטר. 

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           המבקש טוען, בין היתר, כי טעה בית-המשפט לתעבורה שלא נתן כל משקל לעדותו ולא ציין בהכרעתו מדוע התרשם, כי עדות זו אינה אמינה עליו. כמו-כן טוען המבקש, כי בית-המשפט לתעבורה התעלם מהודאתו של קצין המשטרה, לפיה לא ציין בפני המבקש בעת המקרה, כי הוא ביצע עקיפה בדרך לא פנויה, והדבר הועלה לראשונה רק במועד עריכת הדין-וחשבון הפנימי במשטרה. עוד מוסיף וטוען המבקש, לעניין חומרת העונש, כי טעה בית-המשפט לתעבורה, כשגזר על המבקש עונש פסילה בפועל ולא עשה שימוש בסמכותו על-פי דין להורות, כי העונש יהא עונש על-תנאי בלבד, לאור העובדה, כי המבקש הינו תושב ניסנית, שהינו יישוב בו אין כל תחבורה ציבורית מסודרת.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.   

           דין הבקשה להידחות.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           מעבר לדרוש יוער, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.  

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ד (9.10.2003).

                                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: